הרצאות ומפגשים
  חנוך לוין
  נסים אלוני
  יהושע סובול
  חנה רובינא
 
פירוט המפגשים במסגרת "התיאטרון הישראלי - קווים לדמותו":

שפת התיאטרון, ממחזה כתוב להצגה ("from page to stage"):
הרצאת-מבוא כללית: סקירת מקורות התיאטרון, ייחודו של המדיום בהשוואה לתחומי-אמנות אחרים, מרכיבי השפה התיאטרונית, ייחודה של חויית-הצפיה בתיאטרון, שרשרת הייצור התיאטרונית ותפקידו של הקהל, קוים לדמותו של התיאטרון הישראלי בשישים + שנות המדינה …

יהדות ותיאטרון - יחסי אהבה-שנאה
בהרצאה ייבחנו הסיבות ליחסה המסוייג, מימים ימימה, של התרבות היהודית לעיסוק בתיאטרון. בהמשך, ייסקר המהלך ההיסטורי של ה "התפייסות" עם המדיום התיאטרוני: החל בהצגות ה "פורימשפיל" של ראשית הדרך, עבור דרך התיאטרון היידי של גולדפאדן, גורדין ומאנגר, הקמתה של "הבימה" וראשית הפעילות בעברית, וכלה באיפלציה התיאטרונית של ימינו.

חנוך לוין - האיש ויצירתו
חנוך לוין ז"ל היה המחזאי המקורי, הפעיל והמוצג ביותר בתיאטרון הישראלי. את יצירתו ליוו מאז ומתמיד ויכוחים סוערים בין "חסידים" ו "מתנגדים". בהרצאה ייסקר מפעל-חייו העצום של לוין כמחזאי וכבמאי מוביל, וייסקרו המאפיינים הבולטים של יצירתו.
בין השאר יידונו :"מלכת האמבטיה", "קטשופ", "סוחרי גומי", "יעקובי וליידנטל", "אורזי מזוודות", "יסורי איוב", "הילד חולם" ו "אשכבה".

נסים אלוני - האופציה ה "בארוקית" בדרמטורגיה הישראלית
נסים אלוני ז"ל, חתן פרס ישראל, נחשב בעיני חוקרים ואנשי-תיאטרון רבים כ "גדול המחזאים שקמו לתיאטרון הישראלי". יחד עם זאת, הצגותיו לא נחלו, בדרך כלל, הצלחה אצל הקהל הרחב. ההרצאה תנסה ליישב את הסתירה הזו, לצד סקירה הכרחית של הביוגרפיה האישית והמקצועית של אלוני (תקופת פאריז, ייסוד "תיאטרון העונות" עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו, שיתוף הפעולה המתמשך עם הצייר יוסל ברגנר ועוד) ושל המוטיבים השגורים ביצירתו. יובאו קטעים מתוך "הכלה וצייד הפרפרים", "נפוליון-חי או מת!", "הנסיכה האמריקאית" והמערכונים שכתב לשלישיית "הגשש החיוור".

יהשע סובול - יצואן מצטיין של דרמה ישראלית
יהשע סובול הינו סיפור הצלחה בינלאומי: הוא המחזאי הישראלי המוצג ביותר בחו"ל. בהרצאה שתיוחד לו ייסקרו תחנות משמעותיות בחייו המקצועיים, שיתופי הפעולה שלו עם נולה צ'לטון, עודד קוטלר וגדליה בסר, תימות חוזרות המעסיקות אותו והצלחתו ברחבי העולם. בין המחזות שיוזכרו "ליל העשרים", "גטו", "נפש יהודי", "כפר", "הפלשתינאית", "דבש", "אלמה", "זרים" ואחרים.

התעצמות "הקול הנשי" בתיאטרון הישראלי (2 מפגשים)
בשנים האחרונות ניכרת בספרות הישראלית, ובכלל זה גם בכתיבה לתיאטרון, מגמה שזכתה לכינוי "התעצמות הקול הנשי": יותר ויותר נשים כותבות ויוצרות, יותר ויותר גיבורות ראשיות ניצבות במרכז עלילות הסובבות אותן, יותר ויותר תימות נשיות זוכות לייצוג. בהרצאה ייסקר ה "מונופול הגברי" של המחזאות הישראלית בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, תוזכר תרומתן של חלוצות העשיה הנשית בדרמה המקומית (כדוגמת לאה גולדברג ז"ל), ותיבחן המציאות העכשוית על במת התיאטרון, מנקודת מבט "נשית" (שאינה בהכרח "פמיניסטית").
בין המחזות שיאוזכרו: "הוא הלך בשדות" / משה שמיר, "הם יגיעו מחר" / נתן שחם, "משחקים בחצר האחורית" / עדנה מזי"א, "היורשת" / גורן אגמון, "סליחות" / חנה אזולאי-הספרי, "סוף עונת החלומות" / מרים קיני, "חברות הכי טובות" / ענת גוב, "בעלת הארמון" / לאה גולדברג, "בטולות שידוך" / מיכל ורד וחנה אזולאי-הספרי, "נעמי" / רובי פורת-שובל, "דבורה בארון" / יהודית קציר ו "מנין נשים" / נעמי רגן.

ייצוגי המוות על הבמה הישראלית
בהיותה תוצר של חברה החיה על חרבה מאז קום המדינה ועד היום, משופעת התרבות הישראלית, ובכלל זה גם הדרמה והתיאטרון, בעיסוק במוות, שכול ואובדן. המוות הוא תימה שגורה במחזות מקוריים רבים, והטיפול בו לובש ופושט צורה בהתאם לתקופת חיבורו של המחזה, סגנונו ו"כוונת המשורר" של מחברו. בהרצאה יוצגו אופני הייצוג השכיחים של המוות במחזאות הישראלית. לשם כך ייבחנו: "שיץ" / חנוך לוין, "העלמה והמוות" ו "גורודיש" / הלל מיטלפונקט, "הוא הלך בשדות" / משה שמיר, "בערבות הנגב" / יגאל מוסינזון, "הם יגיעו מחר" / נתן שחם, "האדמה הזאת" / אשמן, "צ'רלי קצ'רלי" / דני הורביץ, "קשר אייר" / יהונתן גפן, "הנפטר מתפרע " ו "נפוליון-חי או מת!" / נסים אלוני.

עיבודים של יצירות ספרותיות על במת התיאטרון הישראלי
חלק נכבד בעשיה התיאטרונית המקורית מתבסס על יצירות ספרותיות, שקדמו לה. מהן הסיבות לפופולאריות העצומה של "עיבודים ספרותיים" בתיאטרון הישראלי? מה כולל תהליך העיבוד? ואחת ולתמיד, האם הספר טוב יותר מן הסרט / ההצגה, או להיפך?
כטקסטים להדגמה ולעיון ישמשו: "שלאף שטונדה" / יהודית קציר (עיבוד לבמה: יורם פאלק ודניאלה מיכאלי), "סיפור פשוט" / ש"י עגנון (עיבוד: יוסי יזרעאלי), "העבד" / בשביס זינגר (עיבוד: יבגני אריה), "חצוצרה בואדי" / סמי מיכאל (עיבוד: שמוליק הספרי), "מיי פירסט סוני" מאת בני ברבש ובעיבודו.

עיצוב השואה בדרמה ובתיאטרון הישראליים
השואה הינה האירוע המטופל במידה הרבה ביותר בדרמה הישראלית. כמעט ואין בנמצא מחזאי ישראלי שלא נדרש לנושא, בדרך זו או אחרת. מדי שנה מופיע ברפרטואר התיאטראות השונים לפחות מחזה אחד שיש לו נגיעה לאימי- השואה. בהרצאה ייסקרו מקצת מן המחזות הללו ( "חנה סנש" / אהרון מגד, "הוא הלך בשדות" / משה שמיר, "ילדי הצל" / בן-ציון תומר, "גטו" / יהשע סובול, "הילד חולם" / חנוך לוין … ) וייבחנו אופני הייצוג השכיחים של זכרון השואה על במת התיאטרון הישראלי.

חזרה