להלן מבחר ביקורות על הצגותיי, בעבר ובהווה:
מיי פירסט סוני
"הצגה יפה ועשויה היטב… אין רגע משעמם… הורוביץ רגיש, אמין ומשכנע. הוא מצליח לשחק ילד בלי לגלוש להתיילדות ולעורר סימפטיה בלי לגלוש לשמאלץ שמנוני"
(שוש וייץ, ידיעות אחרונות, 17/3/1996)
"שחקן מוכשר ומרגש…למרות שהסיפור נשמע עצוב, ההצגה משכילה לרגש ולהצחיק, לא מעט בזכות בניה יפה של התפקיד בידי הורוביץ, ותנועה בימתית מאורגנת בתבונה בידי הבמאית"
(חיים נגיד, דבר, 17/3/1996)
"מוגש בחן רב וברגישות על ידי רועי הורוביץ הצעיר… הצגה קולחת וחושפנית שמצליחה להעביר בצורה כנה וברוטאלית סיפור כואב ונוגע ללב… רועי הורוביץ כבש את הקהל"
(שי בר יעקב, עיתון תל אביב, 21/3/1996)
"הורוביץ נושא על כתפיו עלילה מורכבת ורבת דמויות, ומצליח לרתק עם המון אנושיות ועדינות. הוא מעניק הופעה מרשימה ומהפנטת הסוחפת את הקהל"
(אורלי פרום, עכבר העיר, 26/10/2006)
בוגרשוב 34
"ארבעה גברים מפגישים את הצופה עם חייהם בדרך משעשעת ונוגעת ללב... רועי הורוביץ, דניאל אפרת וצביקי לוין העניקו לסיפור לבוש עברי ישראלי קולח ומשכנע, שמוליק נויפלד כתב מוסיקה מצוינת (בליווי פסנתר בלבד) וארבעת השחקנים מעצבים דמויות שקל להזדהות איתן, ולהשתתף במצוקותיהן ושמחותיהן. שחר פרץ תזזיתי ונמרץ, צביקי לוין מרשים מאד בנוכחות השלמה בעצמה עם הווייתה. אושרי סהר נוגע ללב ומשכנע במהפך שהוא עובר ברגע המשבר. רועי הורוביץ מצליח במשימה המורכבת של גילום ההומו המוצהר, אך החבוי, ואיכות המבוכה שלו כובשת. כמו גם התפרצות הזעם שלו, המצליחה לחולל שינוי. הארבעה מגוללים לפני הקהל סיפור קטן, נוגע ללב ואף בעל אמירה משמעותית לא פשוטה על ההוויה ההומוסקסואלית, בתל אביב העליזה, כביכול"
(מיכאל הנדלזלץ, הארץ, 23/3/2014)
"ניסיון פורץ דרך להציג על במה את סיפורם של בעלי הנטיות החד-מיניות בארץ משנות ראשית המדינה ועד ימינו... ההצגה עשויה היטב, והיא מספקת שעה וחצי של בידור תיאטרוני מהנה למדי. הורוביץ (שגם ביים) ולוין מופיעים על הבמה יחד עם אושרי סהר ושחר פרץ, וארבעתם מגישים ביצוע אמין ומהוקצע, וגם שרים היטב את השירים שהלחין עבורם שמוליק נויפלד... בסך הכל, זו הצגה נחמדה ומרגשת על חייהם של זוגות חד מיניים בכל התקופות"
(שי בר יעקב, ידיעות אחרונות, 1/4/2014)
שעונים
"ההפקה של לי גילת מצליחה לבנות מרקם רגיש של יחסים בין ניגודים בזכות רמי ברוך ורועי הורוביץ, שמגישים ביצוע אמין, נקי ומלא ניואנסים... הורוביץ, בתור ההומו המוחצן, כובש את הבמה בחן ואחראי לרוב רגעי ההומור - אך גם יודע לבנות איכות כואבת כשצריך... בסך הכל זו הצגה עדינה ומשכנעת שמצליחה, בזכות צוות שחקנים מצויין, לגעת ביכולת האנושית לשרוד ולבנות חברות בלתי אפשרית גם בתנאים הקשים ביותר"
(שי בר יעקב, ידיעות אחרונות, 6/1/2003)
"רועי הורוביץ הוא ההומוסקסואל הגאה, פגיע ורגיש אבל מפוכח. משחקו מצויין וכובש... דרמה אינטימית, אנושית ומרגשת"
(אליקים ירון, מעריב, 30/12/2002)
"מדובר באחת ההצגות המשובחות שמוצגות היום בארץ… לא צריך תקציבי עתק או תפאורות גדולות כדי ליצור הצגה שתיגע, שתצחיק, שתרגש. "שעונים" דלת האמצעים לוקחת בהליכה שלל הפקות ענק יקרות ומשיגה את הזדהותו האולטימטיבית של הצופה... ברוך והורוביץ נכנסים לתפקידיהם בטוטאליות מוחלטת. יחד הם מהווים צוות נפלא ואמין... כדאי גם לכם לגלות את ההצגה הנפלאה הזו ומגיע מאוד להצגה הזו שתתגלה ושהקהל ימלא את האולם"
(תדהר ואלד, במחנה, נובמבר 2002)
"שעונים היא הצגה מלאת הומור וחום. הניגוד הבולט בין הנס לבין בנימין מודגש במיוחד בשל ההבדלים בין שחקן תיאטרון הקאמרי רמי ברוך, שמצליח לעורר חמלה ולהרעיד מיתרים עדינים של רגשות בקהל, לבין השחקן והבמאי רועי הורוביץ, שממלא את הבמה האפלולית בצבעים מרהיבים של חיות"
(מירב יודילוביץ', y-net, 5/12/2002)
המתנדב
"רועי הורוביץ ביים בהומור טוב את המחזה, בתרגום מצוין של שיר פרייבך, והוא גם מגלם כך את אדם המתנדב הרגיש, מצחיק ונוגע ללב, בהתאם לנסיבות, וזוכה לתשואות ראויות על המונולוג הווירטואוזי שלו על רכישת הסמים."
(צבי גורן, אתר הבמה, 2/2/2011)
"אני ממליץ לראות את ההצגה הזו, גם בגלל המשחק, וגם בגלל השאלות שהיא מעלה. שווה בהחלט צפייה!"
(ירון דקל, הכל דיבורים - רשת ב', 24/2/2011)
"צחקתי הרבה וגם עיניי התלחלחו קמעה.פשוט נפלא"
(חיה בראל, מגזין התיאטרון של קול ישראל)
"הצגה מרגשת, מבוימת ומשוחקת נהדר...
הבימוי מקסים, אין שנייה שאתה לא מרותק.
הפקה מומלצת ביותר"...
(אלי ליאון, NEWS1, 18.3.2014)
"רועי הורוביץ יצר הצגה שהיא יותר מנוגעת ללב. המזוג בין הצחוק והדרמה עובר בצורה מדויקת. נדמה לי שעין לא נשארה יבשה לחלוטין באולם.
הורוביץ משחק את אדם בצורה כל כך משכנעת עד שלפחות ברגעים הראשונים עד להתפתחות הדמות הוא נראה כאילו הוא משחק את עצמו בצורה הטבעית ביותר. וזו מחמאה לא קטנה. הוא הולך ומשתנה לעיננו ככל שהיחסים בין השניים מתפתחים. לעתים הוא מתקדם לעתים נסוג. ומשכנע בכל רגע."
(דן לחמן, אתר E-Mago, כתב עת בנושאי תרבות ותוכן, 14/2/2011)
משהו טוב
"ביצוע איכותי ומלא חן של שלוש שחקניות מצוינות, שבהדרכתו של הבמאי רועי הורוביץ מגישות ביצוע טבעי, עסיסי ומלא חיים...הצגה קטנה, מלאת חום ואהבה, מסוג ההצגות שאתה יוצא מהן עם חיוך קטן על הפנים. משהו קטן וטוב"
(שי בר יעקב, ידיעות אחרונות, 21/3/2013)
"מחזה עלילתי מתוחכם בתרגום מבריק ותוסס של רבקה משולח, ובבימויו המצוין של רועי הורוביץ...טטיאנה קנליס אולייר מפליאה בגילום דמות מורכבת מאד...ליא קניג מגיעה אל אחד משיאי משחקה בכל הזמנים... יש להבימה ולתאטרון מ.ר.א.ה משהו טוב באמת, שכדאי מאוד לראות"
(צבי גורן, אתר הבמה, 21/3/2013)
"הבמאי רועי הורוביץ מיטיב להדריך ולנווט את כל שלוש השחקניות, וכך יצאנו מההצגה כשחיוך נעים על פנינו"
(אליקים ירון, מעריב, 5/4/2013)
"משהו טוב" היא ההצגה הכי טובה שמועלית בימים אלה בתיאטרון הישראלי!!! שלוש השחקניות, בניצוחו של הבמאי רועי הורוביץ, מצליחות לרתק את הקהל עם הטקסט הצנוע, שמדבר על כל מה שמעניין ומעסיק נשים וגברים: אהבה ותשוקה, לידה ומוות, ילדים ומשפחה"
(ירמי עמיר, מגפון-עיתון ישראלי עצמאי, 21/3/2013)
"שלוש שחקניות נהדרות פוגשות מחזה נשי מקסים. התוצאה: משהו טוב מאד!...תרגום מעולה של רבקה משולח...ליהוק מצוין של הבמאי רועי הורוביץ...הקהל יוצא עם חיוך...הצגה מקסימה"
(רון שוורץ, גלובס, 11/4/2013)
תקרית בגבול
"תקרית בגבול של תיאטרון מ.ר.א.ה. מקריית שמונה עוסק בסכסוך גבולות בין שתי מדינות בלתי מוגדרות שפעם נחשבו ליחידה מדינית אחת... שלושת השחקנים בגרסה הישראלית, אורטל אבנעים-פרידמן, שי גברי ומיכאל גמליאל, מגישים בהדרכתו של הבמאי, רועי הורוביץ, ביצוע אנרגטי, מהוקצע ונעים. התוצאה היא הצגה קלילה ורבת חן המספקת מבט מחויך על נושא רציני, ומזכירה לנו שגבולות הם תמיד קווים שמישהו שירטט על מפה באופן אקראי"
(שי בר יעקב, ידיעות אחרונות, 15/11/2013)
"הפקה שנותנת משנה תוקף מיוחד למחזה הבריטי המוצלח עליו היא מבוססת... "תקרית בגבול" מעלה בפני הצופים שאלות מהותיות על גבולות בחיים, קווים אדומים ומשמעות הקיום האנושי... שלוש הדמויות הבודדות ב "תקרית בגבול" מצליחות להעביר מסר מעניין וחדשני במשחק נמרץ"
(מתן מלמד, במחנה, 31/10/2013)
"מחזה פינטרי, אותנטי ומבריק"
(חיה בראל, רשת א' של קול ישראל, 4/11/2013)
לא ביום ולא בלילה
"ליא קניג עושה כאן תפקיד ענק... ההצגה כולה עשויה היטב. ביים אותה רועי הורוביץ ברגישות רבה, בהקפדה על פרטים, עם שני שחקנים מצויינים צעירים...יופי של הצגה!!!"
(אליקים ירון, שורה ראשונה- רשת א', 1/6/2012)
"רועי הורוביץ ביים את ההצגה ברגישות"
(צבי גורן, הבמה, 3/6/2012)
"זו הצגה מדהימה, ענקית... בסיום ההצגה ירדו לי דמעות של התרגשות... הקהל בהצגה שבה הייתי יצא מגדרו... ליא קניג אוהבת את הקהל שלה ומקבלת את אהבתו. מילים טובות מגיעות לבמאי רועי הורוביץ שעשה עבודה נפלאה. זו הצגה עדינה, נוגעת ללב, אין בה פירוטכניקה, אין בה פעלולים ואין בה עשרות שחקנים"
(עודד שחר, הכל דיבורים-רשת ב', 11/6/2012)
משפט פולארד
"רמי ברוך, בבימויו המאוד רגיש ומיומן של רועי הורוביץ, עם מוזיקת רקע הולמת, יודע איך לעצב דמות מרשימה ואמינה מכל הבחינות, לרבות טיפוסים שונים שהוא פוגש במהלך הפרשה. זהו תיאטרון איכותי ואפקטיבי מכל הבחינות – דיבור, תנועה, נוכחות פיזית ורגישות אמינה ומרגשת למילים ולמיני מצבים משתנים ומגוונים שהוא חווה. הוא מצליח לשכנע את הקהל – אני לא רק שחקן המשחק תפקיד. אני - יונתן פולארד. בקיצור – לא עוד הצגה מרשימה ומרגשת אלא אירוע תרבותי המזמין התייחסות וחשבון נפש"
(מקור ראשון, 3/7/2011)
"רמי ברוך, מרתק אותנו בהכניסו את הקהל לקרביים של ההתרחשויות. רועי הורוביץ ביים אותו כך, שהשחקן היחיד ממלא את הבמהבתנועה, באקספרסיה ובאמירות שמפלחות את הלב בכנותן"
(עליס בליטנטל, קפה דה-מרקר, 10/06/2011)
שני חדרים
"הבימוי של רועי הורוביץ מדוייק ומיומן מבחינת הקצב, האווירה, היחסים והדיאלוגים בין הדמויות. המשחק של כולם מעולה... סך הכל מדובר במחזה חשוב, רלבנטי ומרגש, המבוצע היטב מכל הבחינות"
(בן עמי פיינגולד, הצופה, 11/12/2006)
"יובל ברגר ורונה ליפז-מיכאל מגישים ביצוע נקי ומלא אנושיות בתור השבוי ואשתו. בזכותם, ובעיקר בזכות מיכאל, ההצגה מצליחה לחדור למקומות הכואבים באמת. שווה ללכת"
(שי בר יעקב, ידיעות אחרונות, 17/11/2006)
"רועי הורוביץ היטיב לביים את משחקם של רונה ליפז-מיכאל ויובל ברגר כשבויים בעל כורחם, ושניהם מעצבים היטב, בדקויות אך גם בהבזקים גדולים, דמויות בעלות נוכחות חזקה מאוד"
(צבי גורן, אתר הבמה, 20/11/2006 )
"המחזה נפלא, מרגש, מטלטל ומציב מראה אכזרית מאין כמוה למציאות הישראלית. הבימוי של רועי הורוביץ יעיל ואפקטיבי, והוא טווה בין ידיו הצגה מצויינת, שכל אחד ימצא בה את עצמו"
(דודי אור, אנשים, 12/12/2006)
אפריל הקסום
"אפריל בבאר שבע מזמן לא נראה קסום כל כך!!!... משהו בסיסי עובד כאן: בפרופורציות של ההצגה, בהתפעמות הילדותית וברוח המשובה שמשתלטת על הבמה ברגע שהגברים מגיעים למחנה הקיץ של הבנות. השחקניות - לירית בלבן, אביטל פסטרנק, מרינה שויף - טובות מאוד. הצגה צנועה וסימפטית!!!"
(איתן בר יוסף, עכבר העיר, 16/7/2009)
"קומדיה רומנטית חמודה, מחממת את הלב, שמצליחה להפוך סיפור קטן ומקסים להצגה מתוקה לא פחות!!! רועי הורוביץ ביים את הסיפור הקטן והתמים הזה בבימוי עדין, קליל, ללא הגזמות מיותרות, ובעיקר הוציא ביצועים יפים מארבע השחקניות הראשיות שלו"
(שי בר יעקב, גלי צה"ל, 17/7/2009)
"ביצוע משכנע מאוד: תפאורה טובה, המקבלת מחיאות כפיים אחרי החילוף, ובצדק. תלבושות תקופתיות נכונות, ובעיקר שלושה תפקידים עשויים היטב של שלוש נשים צעירות... הן נהנו, וגם אני!!!"
(מיכאל הנדלזלץ, הארץ, 18/5/2009)
נשים לא מציירות
"לפי כל הסימנים יש לתיאטרון באר שבע להיט!!!... סודה של ההצגה הוא בבימוי קולח של רועי הורוביץ, שמסתייע היטב בבמה מסתובבת ויעילה שעיצבה בטעם רב מיקי בן כנען. הבמאי מדריך להפליא צוות מצוין של שחקניות מוכשרות"
(אליקים ירון, הצגת בוקר-רשת ב', 31/7/2008)
"רבקה משולח תרגמה בעסיסיות ומיקי בן כנען עיטרה בתפאורה טובה... בימוי מחייך של רועי הורוביץ ומשחק מצוין של שלוש שחקניות, ש "עושות את ההצגה"... מה עוד צריך?"
(צבי גורן, אתר הבמה, 27/7/2008)
"שילוב של מחזה שנון, שלוש שחקניות מצויינות ונדיבות ובימוי מעולה. כל אלה חוברים יחד ליצירת ערב תיאטרוני דינמי ומהנה ביותר... האהבה בין אם לבתה ולנכדתה שורה על הטקסט, הבימוי ועבודתן של השחקניות ומרחפת מעליהם... הצגה נפלאה!"
(הלן קיי, ג'רוזלם פוסט, 28/9/2008)
"המחזה, בבימויו של רועי הורוביץ, משוחק ומלוהק על ידי צוות מעולה... "נשים לא מציירות" היא הצגה נחמדה, מהנה, תיאטרון על בני אדם ללא יומרות. יש תמורה לאגרה"
(בן עמי פיינגולד, מקור ראשון, 31/8/2008)
לא על זמירים
"מחזה פחות מוכר של טנסי ויליאמס שעלה כאן לראשונה בבימויו של רועי הורוביץ. הורוביץ, יוצר מצליח וקפדן, נותן את מלוא הבמה למיטב הכשרונות. זוהי הפקה מורכבת ומרגשת למחזה תובעני, עבור השחקנים ולבמאי, והיא עושה רק כבוד לוויליאמס... הצגה חשובה ומוצלחת"
(עידוא דגן, זמן תל אביב, 18/11/2005)
"הבמאי רועי הורוביץ העמיד הצגה רבת אנרגיה, כשהוא מיטיב לנצל את ההתלהבות של קבוצת צעירים, כולם בוגרי הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ומעצב היטב את אוירת הדיכוי בכלא האמריקאי, שהיא נושא המחזה"
(אליקים ירון, הצגה יומית - רשת ב', 24/4/2006)
"השילוב בין שחקנים צעירים ורעבים ובין מחזה ביכורים אבוד של טנסי וויליאמס הופך את 'לא על זמירים' להפקה חזקה ואפקטיבית... הורוביץ מצליח לשמור על היגיון בשיגעון, לתמרן במיומנות בין התמונות ולהעמיד הצגה אסתטית להפליא"
(איתן בר יוסף, העיר, 12/4/2006)
"זהו מחזה שהאקטואליות שלו ברורה... הבמאי ידע לתת להצגה מקצבים שונים, מתואמים לתחושות ולאוירה של כל אחת מהתמונות - היסטריים ואלימים, רכים ונוגעים ללב, חלומיים. בעיקר, הצליח הורוביץ להפיק מצוות השחקנים משחק קבוצתי מצויין"
(צבי גורן, אתר הבמה, 27/10/2005)
"הבימאי הצעיר רועי הורוביץ, התפאורן במבי פרידמן והמוסיקאי דניאל סלומון הצליחו ליצור, במינימום אמצעים, מציאות דחוסה, מהבילה ואינטנסיבית... התוצאה: הצגה חזקה, סוחפת ומרגשת"
(שוש מיימון, עיתון אנשים)
"מדובר באחת ההצגות הטובות והחשובות ביותר שהועלו בישראל בשנים האחרונות. הבמה מתפוצצת מכישרון והסיפור הרלוונטי בכל זמן ומקום שובר את הלב לרסיסים קטנים, ושופע חמלה וגם הומור"
(ירון פריד, עיתון לאשה, 27/3/2006)
דלתות נפתחות
"צוות השחקנים המוכשר בהדרכתו של הורוביץ, מגיש ביצוע עדין ומלא ניואנסים... המוסיקה היפה של דניאל סלומון עוזרת לבנות את האווירה הרגשית הנכונה... זו הצגה אנושית מאוד ומרגשת!"
(שי בר יעקב, ידיעות אחרונות, 25/6/2007)
"זהו מחזה אמריקאי, ופירושו של דבר שהוא מקצועי ויעיל להפליא. והמחזאי יודע להגיש במינון הנכון את הרגש, עם האתנחתות הקומיות, בלי להיסחף למלודרמה. ההפקה שביים רועי הורוביץ מקצועית והגונה... מי שיש בו לב אנושי לא יכול שלא להתרגש..."
(מיכאל הנדלזלץ, הארץ, 21/5/2007)
"הבמאי רועי הורוביץ הצליח לרקוח הצגה חביבה, קולחת, שמתנהלת בקצב נכון. עיקרו של ההישג הוא בשתי שחקניות מצוינות שמספקות את הסחורה. מצד אחד רונה ליפז-מיכאל, שמעצבת תפקיד רגיש ונוגע ללב של האם הצעירה, ומולה, חנה רוט"
(אליקים ירון, מעריב, 16/5/2007)
"המחזה מבויים ומשוחק כמו שצריך, על רקע תפאורה מרשימה של במבי פרידמן. בעיקר כדאי לציין את משחקם של רונה ליפז-מיכאל ורודיה קוזלובסקי... מדובר בהצגה שחשוב לראות"
(בן עמי פיינגולד, מקור ראשון, 16/5/2007)
כשהחביתה נוגעת בסלט
"גדעון שמר ורועי הורוביץ מצליחים לצקת ממשות אנושית בדמויות המוקצנות והקצת גרוטסקיות, ולבנות קשר אינטימי וחי עם הקהל... ערב קטן ומעניין של תיאטרון אינטליגנטי ורגיש"
(שי בר יעקב, ידיעות אחרונות, 26/3/2001)
"זהו תיאטרון אמיתי, פשוט, אנושי, נוגע ללב, שזור בתבונה בידי חנוך רעים הבמאי. שני השחקנים מבצעים את החומר הזה עם הרבה אהבה והרבה אכפתיות. יש כאן הרבה הומור והרבה תקשורת עם הקהל… הצגה יפהפיה"
(יובל מסקין, "אמנות. נקודה", רשת א', קול ישראל)
הסתברות
"רועי הורוביץ יצר הצגה אנושית... ההצגה בכללותה עולה על מה שמקובל אצלנו כפרינג'. היא מקצועית בכל פרטיה ולא הייתה מביישת שום תיאטרון רפרטוארי"
(אליקים ירון, מעריב, 12/7/2000)
"המחזה שכתבה הגנטיקאית תמר שחף עוסק בנושא מרתק ומורכב, ומבוצע בכישרון משכנע"
(לילי עבודי, צומת השרון, 5/1/2001)
העורבים של מר ולסר
"רועי הורוביץ ביים את המחזה ברצינות רואייה לשבחים, הדריך היטב את שחקניו ויצר על הבמה אוירה של סיפור מתח"
(אליקים ירון, מעריב, 12/4/2004)
אוטוטו זוכה בלוטו
"הצגה שתיזכר זמן רב...הורוביץ הוא שחקן מחונן, שלא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. הוא חי על הבמה בצורה טבעית, כנה ומלאת רגש. הרבה מן הדברים היו ברורים, ללא כל צורך להיעזר בתרגום. האנרגיה החיובית ואהבת החיים של השחקן אופייניות גם לבמאית שלו, ליא קניג, כפי שניתן היה לראות בבירור בשיחה שלאחר ההצגה"
תמרה סנאבה- (Nuz.Uz)
"ההצגה הנפלאה הזאת נכתבה ומבוצעת בידי רועי הורוביץ. הוא שיחק בשפה העברית, אבל אחרי רבע שעה, הקהל כולו מבין אותו לחלוטין.
הורוביץ משחק בתנופה. הוא שולט בבמה ביד רמה, וכל הצופים נושמים איתו כאיש אחד... בסופו של הערב הזה, היינו כולנו אנשים טובים יותר"
יורי צ'רנוגייב- (Anhor.Uz)
"כישרונו של השחקן האורח מישראל מתגלה במלואו בהצגת היחיד הזו. מול עיני הצופים, הופך הורוביץ בקלילות לסבא הזקן, ובאופן אורגני גם למורה הנוקשה, שמתעקשת להרביץ בתלמידיה את עובדת החיים והמוות... רועי הורוביץ הוא מספר סיפורים מצוין, שניחן ביכולת להציע מבט מהורהר ופילוסופי על זרמי המעמקים של הסיפור שאותו הוא-עצמו מגיש... מדובר בהישג גדול לבמאית ולשחקן שלה... הצלחה אוניברסלית!"
(Kultura.Uz)
|
