מחזה חדש לילדים ולכל המשפחה מאת רועי רשקס בימוי: רועי הורוביץ תפאורה: אלכסנדרה נרדי תלבושות: לירון מינקין מוסיקה: שמוליק נויפלד תאורה: מאיר אלון משתתפים: יונית טובי, דוית גביש, אייל רוזאלס, נדב ניר ע. במאי ומנהל הצגה: עידו שנון ההצגה "סדאקו" מבוססת על סיפור אמיתי. היא מביאה את סיפור חייה ומותה של סדאקו ססאקי, ילדה יפנית מן העיר הירושימה, שנפגעה מפצצת האטום שהוטלה על העיר בשלהי מלחמת העולם השנייה, ב-1945, ונפטרה מלוקמיה תשע שנים מאוחר יותר, ב-1954, בגיל 11. סדאקו הייתה ילדה עליזה וספורטיבית, שאהבה לרוץ. היא אהבה לחוש את הרוח המלטפת את פניה, ומבדרת את שערה, לראות את הנוף החולף, לגמוע מרחקים ברגליה הקטנות. היא רצה מבוקר עד ערב, למורת רוחו של אביה המבקש שתשב ותירגע... בתקופת אשפוזה בבית החולים, עסקה סדאקו בקיפולם של עגורים מנייר (אמנות האוריגאמי היפנית הידועה), מתוך אמונה שאם יעלה בידה לקפל 1000 עגורים, תחלים. עד מותה, הספיקה סדאקו לקפל למעלה מ-600, וחבריה לכיתה הם שהשלימו, לאחר פטירתה, עבורה את המניין ל-1000. התמודדותה עם מחלת הלוקמיה הייתה מקור השראה לאוהביה של סדאקו, לתושבי יפן, ולאנשים ברחבי העולם מאז ועד היום. היא לימדה את כל אוהביה ומוקיריה כיצד למות, ויותר מכך – היא מלמדת את כולנו עד היום כיצד יש לחיות! באתר ההנצחה לקרבנות פצצת האטום בהירושימה ניצב פסלה של סדאקו הקטנה, כשמעל לזרועותיה ממריא עגור לשמיים, סמל לתקווה לעולם טוב יותר ולעתיד אחר לבני ובנות הדורות הבאים. בדומה לסיפורה של אנה פראנק, גם כאן העיסוק בקורותיה של ילדה קטנה אחת, מאפשר לנסות ולעכל את גודל הזוועה ההיסטורית, ובדומה לה, גם כאן ההתמקדות היא בחייה ולא במותה. שלא כמצופה, "סדאקו" הינה ההצגה אופטימית שמחה ומלאת תקווה, ממש כפי שהייתה סדאקו עצמה בחייה הקצרים. זוהי רוחה של סדאקו, וברוח זו נעשית ההצגה שלנו.

• 
• 
• 
• 
• 
• 
•